עלה בי זכרון ילדות ישן

אני כועס על אימי.סבתי מצד אבי לא מצאה חן במיוחד בעיני אמי,ומי היה צריך לספוג את השנאה הזאת ? אני.כמעט ולא עבר יום שאמא אמרה לי כמה שסבתא שלי מכשפה וכמה שהיא לא בסדר על שהחביאה ממני ומאחי את הבננות ועל כמה שהיא לא נורמלית שהביאה את בנה יחידה בגיל 40. ועוד כל מיני טענות אגואיסטיות וקטנוניות.אתם מבינים את זה !! ילד רך שסופג מגיל 6 ועד גיל שש-עשרה דיבריי שיטנה על סבתו,דם מדמו !פעם בשבוע הייתי יושב בביתה עם אבי לביקור.יושב בפחד מפני "המכשפה",כפי שנהגה אימי לקרוא לה, פן תעשה לי משהו,היה בי פחד ממבט עיניה-כמובן בזכות אימי שנטעה בי את הפחד הזה.הרבה פחד אני סוחב משם.ולא רק פחד גם המון שנאה שאימי לימדה אותי לשנוא את סבתי,דמי,חלק ממני ונצוץ מנשמתי,גרמה לי ללמוד לשנוא בגיל צעיר.ילד קטן רך ותמים ששונא את סבתו.אלוהים תעזור,לאן הגענו,למה אף אחד לא היה שם לעזור לי.לעזעזאל הייתי לבד

הייתי רוצא לפנות אלייך סבתא

סבתא עכשיו את בשמים.שנים רבות עברו מאז ,אנה תביני אותי ותסלחי לי,הייתי ילד תמים ולא הבנתי כלום מהחיים.המבט שלך צרוב בליבי לעד,אוהב אותך.עוד נפגש בגילגול חיים אחר ונשלים את שהחסרנו

נכדך האוהב